למידה רב תחומית
אינטרדיסציפלינריות בעידן תזזיתי
בהתחשב בכך שאנו חיים בחברה המשתנה ללא הרף, על בתי הספר לספק ללומדים את האמצעים להפעיל את האוטונומיה שלהם, לממש ולפתח את היצירתיות שלהם. עם זאת, על פי Borges & Basso (2007) , הכשרה לקויה הובילה באופן מסורתי לקשיים שמקורם בתהליך למידה-הוראה מקוטע, חלקי ובלתי רלוונטי. זוהי תופעה כמעט כלל עולמית שאינה עומדת בדרישות החברה המודרנית .(Lück, 1997, Paviani, 2008) קשיים אלה נובעים מהאופן שבו הידע מאורגן כיום לדיסציפלינות יחידות באופן שבו התפתח בית הספר החל מתקופת המהפכה התעשייתית.
הארגון הבית ספרי והמערכת החינוכית הנוכחית מפגינה קשיחות, מלאכותיות ואוטונומיה כוזבת לדיסציפלינות השונות. היא מונעת שינויים בתהליך הפדגוגי וכן ביצירת ידע חדש (Paviani, 2008). בהקשר זה, הצורך להתגבר על ההוראה המקוטעת ולקדם השקפה עולמית על העולם קורא לתהליך למידה-בין-תחומי. כדי להשיג מטרה זו, על המורים להיות בעלי גישה לאינטדיסציפלינריות במהלך ההכשרה שלהם, דבר שעשוי לתרום לאימוץ עמדה בין-תחומית שתטפח שינויים בהוראת ההוראה שלהם, ואשר בתורה, תהפוך את עבודתם ליצרנית יותר. לדעת פאזנדה, החדרת אינטרדיסציפלינריות בכיתה פירושה שהפדגוגיה תהפוך לשינוי עמוק
כדי לקדם את היווצרותו של סוג חדש של מורים המלמדים בצורה שונה: האחד מתנהל מתוך מערכת יחסים פדגוגית המבוססת על דיסציפלינה או נושא, שהוקמה על פי מודל היררכי ליניארי, ליחסים דיאלוגיים שבהם לכל אחד יש את אותה עמדה. בהקשר זה, המורה פועל כמבקר ומנחה על ידי מצוינות (Santos, Franco, Leon, Ovigli, & Junior ,2017).
אינטרדיסציפלינריות בחינוך מבקשת להגיע אל מעבר לתחומי הלימודים של בית הספר ושל תחומי ידע רבים, על מנת לקדם למידה יעילה יותר ורלוונטית יותר לצרכים של הקהילה והחברה. מטרתה לשנות את אופן הפקת המידע והמציאות הנתפסת ולהבנותו באופן הוליסטי, כולל, המצביע על ראיה רחבה ואסטרטגי ולא מצומצמת וטקטית (Paviani, 2008).
דיסציפלינות בודדות הן הסדרים לוגיים ופוליטיים. בהתחשב בכך אדם אחד לא יכול להחזיק את כל סוגי הידע, ארגון הידע לתוך דיסציפלינות אומצה כדי לקבל מומחיות מפורטת. עם זאת, אסטרטגיה זו הגיעה לשיאה בתהליך הוראה מקוטע, שאינו מצליח לעורר חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית וסקרנות אינטלקטואלית (Santos, et. Al ,2017). כדי להרחיב את הדיון הזה, נוסיף כי בניסיון לגרום לתלמידים ללמוד, המורים נותנים חשיבות לתוכן עצמו ולא להקשרים שלו עם המצב שממנו הוא מתגלה. הם מייצרים את הניתוק הקלאסי בין תיאוריה לבין תרגול: מה שללומד העצמאי, זה לא מתאים למציאות העכשווית. עם זאת, על פי (Paviani (2008, הבינתחומיות באה כ"סימפטום של משבר הדיסציפלינות, של ידע מופרז ומקוטע ושל התמחות, על חשבון השקפה עולמית". כאשר אנו מנסים להגדיר אינטרדיסציפלינריות, אנו מבינים כי הגדרה פשוטה של המונח אינה קיימת משום שסדרה של הסברים מתרגמת אותו, מה שהופך את האינטרדיסציפלינריות לרב תחומית בעצמה.
המשמעויות השונות של אינטרדיסציפלינריות נובעות משימוש חסר הבחנה במונח בהוראה, מחקר, פרקטיקה מקצועית, תקשורת, קונגרסים וסמינרים, וכן בכותרות ספרותיות מדעיות, המצביעות על משמעויות מרובות ועל העדר משמעות מדויקת המקובלת על ידי הוראה ומחקר (Santos et. Al. ,2017). אינטרדיסציפלינאריות שואפת להבטיח את בניית הידע ההוליסטי, לשבור את גבולות הדיסציפלינות הבודדות והמקוטעות וככל שתבצע אינטגרציה גבוהה יותר תצליח לייצר ראייה רחבה יותר על סיטואציות ובעיות.
